סינגפור
רפובליקת סינגפור היא עיר מדינה בדרום מזרח אסיה, השוכנת מדרום למלזיה. סינגפור מורכבת מאי מרכזי ומאיים קטנים. על אף גודלה הזעיר לסינגפור מעמד חשוב בכלכלה העולמית, והתוצר הלאומי לנפש בה מעמיד אותה לצד מדינות המערב העשירות.
היסטוריה
סינגפור החלה את דרכה כנמל עתיק בשם טמסק. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו באי שרידים ליישוב אורבני, ונראה שהוא היה מרכז מסחר אזורי. בימי הביניים נשלטה סינגפור בידי אימפריית סריויג'איה שמרכזה היה באי סומטרה.
במאה ה-14 נשלט האי בידי סולטנות מלקה. בשנת 1613 נשרפה סינגפור בידי כוח צבאי של פורטוגל והתפתחותה נפסקה לזמן רב, אך המלזים נותרו אדוני האי עד 1819 וההשתלטות הבריטית. במאה ה-16 נפוץ הכינוי "סינגפורה" שמשמעותו בסנסקריט "עיר האריה".
שגשוגה ומעמדה הנוכחי של סינגפור יכולות להיחשב, במידה לא מעטה, כתוצאה עקיפה של המלחמות הנפוליאוניות. כתוצאה מסיפוח הולנד בידי נפוליון בשנת 1810 יצאו הבריטים, אויבי נפוליאון, למלחמה לכבוש את המושבה ההולנדית באי ג'אווה, (אינדונזיה של היום). בראש המשלחת הבריטית עמד סטמפורד ראפלס (Stamford Raffles), קצין מוכשר ושאפתני שהנהיג מדיניות ליברלית-יחסית בהיותו מושל ג'אווה הבריטי.
לאכזבתו של ראפלס, עם מפלת נפוליון ב-1814 החזירה בריטניה את ג'אווה להולנדים. כתחליף השתלט ראפלס על סינגפור ב-1819, למרות חוסר נחת של ממשלת בריטניה, שראתה בשטח זה אזור השפעה הולנדי, והקים בה נמל פטור ממכס. סוחרים מכל רחבי האזור, שביקשו להימלט מן המגבלות החמורות והמסים הגבוהים שהטיל השלטון הקולוניאלי ההולנדי, החלו להגיע למקום במהרה, והממשלה הבריטית העניקה הכרה רטרואקטיבית לפעולתו של ראפלס. כאשר עזב ראפלס את סינגפור ארבע שנים מאוחר יותר, היו שם כבר נמל גדול ועיר שהתפתחה והתרחבה במהירות.
מיקומה האסטרטגי של סינגפור בשער הכניסה והיציאה של מצרי מלקה, אשר בו הבחין ראפלס, הוא מהגורמים המרכזיים לשגשוגה הכלכלי כעיר נמל. נתיב השיט העובר בה הוא מהעמוסים בעולם כולו.
את הבסיס לקהילה הסינית בסינגפור הניחו עובדים עניים מסין שהקימו את הנמל בשירות הבריטים, בתקופה שבה רוב האי היה עדיין מכוסה ג'ונגל.
בין 1942 ל-1945 הייתה סינגפור כבושה בידי יפן, שביצעה באי מעשי זוועה, בהאשימה את הסינגפורים בסיוע לסין. תושבים ממוצא סיני הובלו למחנות ריכוז, הובלו לחוף הים ושם נקצרו באש מקלעים. נראה שנרצחו בדרך זו כמאה אלף סינגפורים.
אחרי שובם של הבריטים נכשל ניסיון של הקומוניסטים לגרשם בכוח. ב-1955 העניקו הבריטים לאי אוטונומיה. ראש הממשלה הראשון היה היהודי דייוויד מרשל.
ב-1963 הצטרפה סינגפור לברית עם מלזיה. חילוקי דעות הובילו לעצמאות סינגפור ב-1965. סינגפור הקטנה והדלה במשאבים, ארץ של פליטים שרובם הגיעו מסין ומיעוטם ממלזיה ומהודו, לא הייתה מעוניינת בפירוד, שלמעשה נכפה עליה בידי המלזים, אך תחת הנהגתו של לי קואן יו, ששלט באי עד 1990, היא הגיעה לשגשוג כלכלי מזהיר והותירה מאחור את שכנותיה העניות. על אף שבתחילה כרת ברית עם הקומוניסטים, פנה לי קוואן יו ימינה בסופו של דבר והעלה את ארצו על מסלול קפיטליסטי. גם אחרי פרישתו המשיכה מפלגתו ה-PAP להחזיק בשלטון וכמעט בכל מושבי הפרלמנט. אחד ממנהיגיה הבולטים הוא בנו, שאחרי שנים רבות בהן שימש כסגן ראש הממשלה, מונה ב-2004 לראשות הממשלה.
כלכלה
כלכלת סינגפור היא כלכלה מפותחת המבוססת על שוק חופשי, אך לממשלה מעורבות חזקה בכלכלה, והיא מחזיקה בבעלות על קרקעות וחברות ומקיימת קשרים סימביוטיים עם האיגודים המקצועיים, שנמנעים משביתות. מאז שנת 1961, צמחה כלכלת המדינה בקצב מרשים של כ-7.5% בשנה, והיא נמנית עם "ארבעת הנמרים האסיאתיים", יחד עם הונג קונג, דרום קוריאה וטאיוואן. עם זאת, המיתון הכלכלי העולמי לא פסח על סינגפור, בשנת 2001 נרשמה צמיחה שלילית בשיעור של 2%, אך בשנים שלאחר מכן הכלכלה חזרה לצמוח בקצב הרגיל.
התוצר הלאומי הגולמי לנפש הוא מהגבוהים בעולם. התעשייה מתבססת על יצוא מוצרי אלקטרוניקה, כימיקלים ושירותים בנקאיים. לאחרונה שמה הממשלה דגש חזק על ביוטכנולוגיה ופרמצבטיקה. סינגפור ידועה לטובה גם בנמלים שלה. הנמל הימי שלה הוא מהפעילים בעולם ושדה התעופה ידוע לטובה ביעילותו. חברת התעופה "סינגפור איירליינס" נחשבת לאחת מהטובות בעולם. מחיר כלי הרכב בסינגפור הוא יקר מאוד והמיסוי הוא מהגבוהים בעולם, זאת כדי לעודד נסיעה בתחבורה ציבורית ומניעת זיהום אוויר.
כלכלתה של סינגפור נחשבת לבלתי מושחתת. שולטים בה ערכים של תחרותיות, חריצות ופריון גבוה. אחוז האבטלה בה נמוך ועומד על כ-2%. במדינה עובדים זרים רבים, המהווים כשליש מכח העבודה.
רחוב אורצ'רד, רחוב הקניות המרכזי של סינגפור הוא אחד ממרכזי הקניות הנחשבים וההומים בעולם. |
|